סגל נ' הנסון (ישראל) בע"מ

החלטה

בפניי בקשה (מיום 20/2/2014) לתיקון כתב תביעה ובה מבוקש לתקן את רכיב התביעה בגין שעות נוספות לגבי התקופה (כך שיוסף רכיב "שעות נוספות מלפני חודש 1/2009", והחל מיום 1/4/2005, קרי שבע שנים ממועד הגשת התביעה) והסכום הנתבע בגין רכיב זה (כך שיוסף הסכום 90,064 ₪) ובתוך כך לתקן גם את הסכום הנתבע בתביעה כולה (345,542 ₪ + צווי עשה ביחס לחופשה שנתית ופנסיה מקיפה).

אלו נימוקי הבקשה בעיקרם: דוחות המירס / יומני הנוכחות החסרים ("המסמכים") גולו לראשונה רק בתצהיר המשיבה מיום 28/1/2014 בעקבות החלטת בית דין זה מיום 20/1/2014 והועברו בפועל רק ביום 16/2/2014; כדי להמנע מחישוב התביעה על דרך האומדנא ולאחר שהמסמכים הועברו, ערך המבקש חישוב מדויק של תביעתו ברכיב השעות הנוספות; התנהלות המשיבה בכל הקשור להסתרת הדוחות עולה כדי פגיעה קשה בזכותו של המבקש לתבוע מאות רבות של שעות נוספות ויש מקום להביע מורת רוח מהתנהלות המשיבה בכל הקשור להסתרה; הרכיב נתבע עבור התקופה ממנה חל תיקון 24 לחוק הגנת השכר, המבקש שמר על הזכות לתקן תביעתו במידה ויתגלו המסמכים בעתיד והמשיבה טענה בכתב הגנתה כי היא שומרת על הזכות להעלות טענת התיישנות; בין הצדדים התקיים הליך גלמ"ס במסגרתו לא גילתה כדין ולא העבירה כל המסמכים הרלוונטיים והחלטות ביה"ד האזורי וביה"ד הארצי בעניין (הטענות בהרחבה עמ' 1-8); המבקש מגיש בקשתו רק כעת עקב מחדלי המשיבה שפורטו; אי הסתרת המסמכים וגילויים עוד ב- 12/2012 לאחר החלטת כב' הרשמת ריכטמן היתה מונעת ההתנהלות ומאפשרת להגיש התביעה המלאה והמתוקנת עוד ב- 12/2012; מבוקש שלא להשית הוצאות, שכן מדובר ביומני הנוכחות שהתבקשו בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים ושהוחלט על גילויים בהחלטה מיום 25/12/2012 וכי השם דוח מירס שהוענק לדוחות הללו על ידי המשיבה אינו מוסיף ואינו גורע מהיות הדוחות "יומני נוכחות של המבקש" (אחרת- לשם מה נוהלו?) ובכל מקרה- מעולם לא הוצג על ידי המשיבה כל דו"ח אחר העונה על הגדרת יומן הנוכחות כפי שנקבע בחוק הגנת השכר או בחוק שעות עבודה ומנוחה.

ביום 18/3/2014 הוגשה תגובת המשיבה, המתנגדת לבקשה ואלו נימוקיה בעיקרם: הבקשה היא בקשת סרק; בהחלטת ביה"ד מיום 25/12/2012 נקבע כי תם שלב הגשת הבקשות המקדמיות וזאת משום שבמהלך הדיון נדונה בקשה מטרידה שכולה מסע דיג להטרדת המשיבה; בין הצדדים התקיים בפועל הליך גלמ"ס והועברו המסמכים רלוונטיים(בהרחבה ס' 5-10 לתגובה); גם עתה לאחר שנמסרו מלוא הנתונים שהתבקשו לא בוחל המבקש בהמשך נסיונו הנפסד להאריך ההתדיינות המיותרת; הבקשה ארוכה ובה חזרה על טענות בנוגע להתנהלות המשיבה באשר לדוחות המירס ואלו מוכחשות; המבקש השתהה משמעותית בכל הנוגע להגשת בקשת התיקון וגם אמירתו כי הוא שומר על הזכות לתקן התביעה, הינה אמירה שאין בה דבר שכן אין לו זכות קנויה לתקן את כתב התביעה בשום שלב וכך משגם בטיוטת כתב התביעה המתוקן שומר את "זכות התיקון" פעם נוספת; נתוני המירס נשמרים במערכת המחשוב של החברה אך אינם מונפקים כדוחות בכתב כדרך השגרה, אלו אינם משקפים את שעות העבודה של העובדים ולא את שעות העבודה של המבקש; המשיבה מבקשת להדגיש כי המבקש נמנה על העובדים שלא ניתן לפקח על שעות עבודתם ולפיכך אין בתיקון כדי להועיל לו; בשים לב לשיהוי מצד המבקש ובמועד מאוחר מאוד של בירור התובענה, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, מתבקש ביה"ד לדחות הבקשה.

לאחר שבחנו טענות הצדדים- החלטנו להעתר לבקשה:

כבר בפתח הדברים יובהר כי טענות הצדדים (ובעיקר טענות המבקש) ביחס להתנהלות מי מהם בכל הקשור להליך גילוי המסמכים - מיותרות הן ואינן מעניינה של בקשה מסוג זה. לא היה בטענות אלה אלא משום חזרה על טענות שכבר הושמעו ונשמעו בפנינו זה מכבר כך במיוחד משניתנה החלטתו של ביה"ד הארצי לאחר ערעור שהגיש המבקש באשר לגילויים ומשטענות אלו נידונו והוכרעו.

ממילא- טענות מסוג זה הן טענות עובדתיות ומשום כך, ברי כי היה על המבקש לתמוך בקשתו בתצהיר כדין וזאת לא עשה הוא.

כך גם לא שמענו טענות של ממש של המבקש לעצם התיקון - להבדיל מטענות בדבר העיתוי להגשת הבקשה.

חרף זאת- החלטנו כאמור, להעתר לבקשה מהנימוקים כדלקמן:

א. כללי

תקנה 41 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן: "בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו".

כאשר מבקשים לתקן כתב טענות, ניצבות שתי שאלות שונות: האחת- האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון; שניה- האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול, שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה ראשונה חיובית- כי אז הגישה במסגרת השאלה השניה תהיה ליבראלית.

הלכה פסוקה היא כי בית הדין לעבודה ינקוט בגישה ליבראלית וככלל ייעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, מקום בו הבקשה אינה לוקה בשיהוי, הוגשה בתום לב, מקום בו הנזק לצד האחר עקב התיקון ניתן לפיצוי בכסף וככל שתהיה בתיקון תועלת לשם בירור הפלוגתאות.

בשקילת החלטתו, על ביה"ד לאזן בין גישתו הליבראלית ובין האינטרסים השונים: בין הצורך להגן על סדרי הדין תוך שקילת השאלה האם עסקינן בזכויות ממשפט העבודה המגן או בזכויות חוקתיות; בין אינטרס התובע למיצוי תביעתו; בין עינוי הדין שנגרם לנתבע ואשר לא בהכרח ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות; בין מניעת השחתת זמנם לריק של ביה"ד, של המתדיינים בהליך ושל ציבור המתדיינים בכלל - שכן ניהול לא יעיל של הליכים ושל משאבי התדיינות פוגע בזכות הגישה של הציבור לערכאות.

ב. מן הכלל אל הפרט

הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בשלב מאוחר יחסית: לאחר שתם שלב הגשת הבקשות המקדמיות, לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים ובסמוך לפני דיון ההוכחות (שהיה קבוע ליום 25/2/2014).

עם זאת, ממילא, לא היה מנוס מביטול דיון ההוכחות נוכח מהותה ועיתויה של החלטת כב' ביה"ד הארצי מיום 17/2/2014, בשל השלמת הליך גילוי המסמכים ובקשת הצדדים המשותפת לדחות הדיון בנסיבות כאמור (24/2/2014).

כך גם אם נקבל טענת המבקש- כי הבקשה הוגשה רק כעת נוכח העברת המסמכים רק בשלב זה.

לפיכך, לכאורה, יש טעם ענייני בהעתרות לבקשה גם עתה.

מעיון בבקשה ובכתב התביעה המתוקן, עולה כי לא מדובר בהוספת עילות תביעה חדשות שאין בינן ובין כתב התביעה המקורי דבר. בהתבסס על המסמכים שהועברו כעת, הרחיב המבקש את תקופת התביעה וכימת תביעתו, כך שהתביעה לא תהיה על דרך האומדנא (לכאורה).